זה לא שיר, זה גורל: זמירה פורן ציון

בתערוכה זה לא שיר, זה גורל ד"ר זמירה פורן ציון – משוררת שהוציאה לאור שלושה ספרי שירה, ציירת ומנחת סדנאות שירה – מציגה סדרת עבודות קטנות, כמו גלויות שירה בצבע ורישום. אלה אמירות, שהן בו בזמן פשוטות ומפותלות ועוסקות במיזוג או באלכימיה שבין המילולי לבין החזותי. כיצד לבטא רעיונות ומחשבות בשפה זרה? פורן ציון משוררת בקווים ובכתמים חזותיים וציירת המתנסחת במילים. כך נוצרת השפה הזרה בשתי טריטוריות ובאה לידי ביטוי בדילוגים בין שפה זרה אחת לחברתה. והשפה הזרה מעצבת רעיונות ומחשבות נסתרות: אולי זה פרח? אולי זו ציפור? או שמא זו אישה מתפרצת או חלילה מפלצת? השניוּת הזו יוצרת שפה שאינה אומרת דברים עד תוּמם. היא לכאורה אינה אומרת דבר ובעת ובעונה אחת אומרת את כל מה שאין דרך לבטא ישירות.
שפה זרה הכותבת ומשרבטת את כל מה שסגור על סוגר הלב: "כתבתי וסגרתי," אומרת פורן ציון, "כתבתי וסגרתי, כי לא יכולתי להגיד ישירות." אבל כתיבה וסגירה מיד מהוות גם פתח להרפיה. שחרור המבטא תחושות, שאישה יוצרת מניחה את לבה על הבמה קבל עם ועדה. וכל זאת בשפה זרה, כדי שחלילה לא יתגלה הסוד. ויחד עם זאת, זה ניסיון לעמוד על פי תהום ולא ליפול, כי למי יש כוח לכתוב כאשר הבית בוער, למי יש כוח לצייר כשהבית עומד ריק. אזי, הציור ממלא את הרִיק בצבעים ובמפלצות. הציור הוא כמו בריחה מהמפלצות המתקיימות במילים. הוא מהווה עולם חליפי או יקום מקביל: "זה לא שיר, זה קיר; זה לא שיר, זה גורל".
חגי שגב
עריכה: ד"ר עמית קמה