שדות זרים: עובדים תאילנדים בישראל

שדות זרים: עובדים תאילנדים בישראל מזה 35 שנים מועסקים מהגרי עבודה תאילנדים בחקלאות בישראל. מקום. עבודה. (1991), סרטה של נורית אביב, מסמן את רגע הגעתם של ראשוני העובדים בעקבות האינתיפאדה הראשונה, כאשר ממשלת ישראל חיפשה פתרון למחסור בידיים עובדות בחקלאות. מאז ועד היום הגיעו ארצה עשרות אלפי עובדים, רובם מכפרים במחוז איסאן שבצפון-מזרח תאילנד, במטרה לעבוד, לפרנס את משפחותיהם ולשפר את מצבם הכלכלי במולדתם. למרות שהחקלאות המקומית נסמכת לחלוטין על ניסיונם ועל מקצועיותם של העובדים התאילנדים, במרחב הישראלי הם נוכחים-נפקדים החיים בפריפריה החקלאית, הרחק מהמרכזים העירוניים. בשיח התקשורתי והיומיומי "התאילנדים" הם ציבור חסר פנים, שמות או קול אישי, המזוהה דרך בגדי העבודה וכיסוי הפנים. הכינוי "נינג'ות", שדבק בהם בראשית דרכם בארץ, סיפר על עובדים שתקנים וצייתנים בעלי סיבולת לעבודה קשה. ככוח עבודה זול הם שימשו תחליף נוח לעובדים הפלסטינים – עדות נוספת לקריסת האתוס החלוצי הציוני. בטבח ה-7 באוקטובר ובלחימה בצפון בהמשך נהרגו 48 עובדים תאילנדים, חלקם נחטפו ונרצחו בשבי. האובדן צירף את הקהילה בעל כורחה לנרטיב השכול והטראומה הלאומי. הציבור הישראלי, שהיה עד אז אדיש כלפיהם, הכיר בקורבנות ובקרוביהם כחברים ב"משפחת האבל". קריסת המחיצות הציפה את המודעוּת לקשייהם, להיעדרותם הממושכת מהבית, למשפחות הקרועות בין כאן לשם ולמצוקת ההיקלעות למלחמה לא להם. בתערוכה שדות זרים מציגים שבעה אמנים ואמניות ישראלים, שיצרו קשרים עם קהילת העובדים התאילנדית. תצלומו של מיכה קירשנר פועל תאילנדי בערבה (2005) מסמן את קשייו של העובד התאילנדי הנוכח-נעדר ומהווה ייצוג מקדים לסבל ולכאב שעוד עתידים לבוא. הצלם החברתי אלי אטיאס, המתעד את קהיל