שישי 20/11: טיול אל המושבה הגרמנית אמריקאית ביפו

טיולים ואגדות · יפו מזווית אחרת

בתים שהפליגו מאמריקה, חלומות שנשארו ביפו

במרחק צעדים מהעיר הסואנת מסתתרת שכונה קטנה עם מרפסות עץ, קירות אבן וסיפורים שחצו אוקיינוס. הסיור במושבה האמריקאית גרמנית ביפו מחבר בין חלום דתי נועז, משבר אנושי, מלונאות חלוצית והבתים שעברו מיד ליד עד שניצלו בזכות שימור.

ללא תשלום סיור של טיולים ואגדות

ההרשמה נפתחת יום לפני

כשני קילומטרים הליכה עירונית קלה

עם עצירות לסיפורים

הגעה עצמית המושבה האמריקאית גרמנית, יפו

נקודת מפגש בקבוצת הוואטסאפ

שכונה קטנה, סיפור שחוצה יבשות

1866: יוצאים ממיין עם חלום ועם חלקי בתים

בשנת 1866 הגיעה ליפו קהילה נוצרית ממדינת מיין בהנהגת ג׳ורג׳ אדמס. אנשיה ביקשו להתיישב בארץ מתוך אמונה דתית הקושרת את שיבת היהודים לארצם לגאולה. הם הביאו ציוד וחלקי בתי עץ להרכבה, אך נתקלו בקשיי התיישבות, מחלות ומשבר כלכלי וחברתי. רובם עזבו, והבתים נשארו כעדות מוחשית לחלום.

בסוף שנות השישים של המאה התשע עשרה עברו בתי המושבה לידי מתיישבים גרמנים, ובהם טמפלרים. בסיור נבחן כיצד שכונה אחת מספרת שני סיפורי התיישבות שונים. הטמפלרים כאן אינם אבירי המסדר הטמפלרי מימי הביניים.

בית נורטון ובית ידידות מיין: לקרוא את הסיפור בקירות

בית נורטון ברחוב אוארבך 4 הוא מבתי העץ של המושבה. המרפסת, הלוחות והפרופורציות מזמינים אותנו לשאול מה קורה כשמסורת בנייה אמריקאית מגיעה לחוף הים התיכון. בבית ידידות מיין, ברחוב אוארבך 10, סיפור המשפחה והבית מצטרף לסיפור הצלת המורשת. המוזיאון מוקדש לתולדות המתיישבים האמריקאים; ביקור בתוכו מחייב תיאום.

במהלך ההליכה נחפש את ההבדלים בין עץ לאבן, בין בית מגורים למבנה אירוח, ובין פריט מקורי לתוספת מאוחרת. כך הופכת חזית של בית למסמך היסטורי שאפשר לקרוא בעיניים.

האחים דריסקו: מלון מפואר בתוך מושבה צעירה

האחים ג׳ון וג׳ורג׳ דריסקו הגיעו עם המתיישבים בשנת 1866, אבל בחרו במסלול אחר: הקמת מלון. בשכונה של בתי עץ בלט מבנה האבן שתוכנן לארח מבקרים בארץ הקודש. גלגוליו, ממלון גראנד למלון ירושלים ובהמשך למלון דריסקו המשוקם, ממחישים עד כמה תיירות, מסחר ואמונה היו שלובים בהתפתחות יפו.

סיפור המלון הוא גם הזדמנות לדבר על השימור: איך משאירים בניין שימושי, ובו בזמן מאפשרים למטייל לראות את שכבות עברו? ההתבוננות במבנה במסגרת הסיור היא מבחוץ, אלא אם תואמה כניסה.

כנסיית עמנואל: אדריכלות, אור ומוזיקה

כנסיית עמנואל נפתחה בשנת 1904 לשירות הקהילה האוונגלית הגרמנית. כיום היא מזוהה עם המסורת הלותרנית. המבנה המחודד, החלונות הצבעוניים ועוגב הצינורות מוסיפים לסיפור המושבה רובד של אמנות ומוזיקה.

הכנסייה היא מקום תפילה פעיל. אם תתאפשר כניסה, נכבד את המקום ואת הפעילות המתקיימת בו. פתיחת הכנסייה לקבוצה ונגינה בעוגב אינן מובטחות כחלק מהסיור. גם ללא כניסה אפשר להתבונן בחזית ולהבין את מקומה בנוף השכונה.

מארק טוויין, מרכבות ויפו שבין נמל לדרך

מארק טוויין ביקר בארץ בשנת 1867 וכתב על גורלם של המתיישבים האמריקאים. הקשר המתועד שלו לסיפור המושבה מרתק גם בלי לייחס לו לינה במלון מסוים. נשלב את הסיפור בתמונת יפו של המאה התשע עשרה, עיר נמל שדרכה עברו נוסעים, עולי רגל וסחורות בדרכם אל פנים הארץ.

לצד סיפורי הנסיעה והאירוח, נקדיש מקום לחצרות ולפינות השקטות, לסיפורים האנושיים ולשינוי שעבר האזור. את פרטי הסיפורים נפריד בין תיעוד היסטורי לבין מסורת מקומית.

לפני שיוצאים: נקודת המפגש והעדכונים התפעוליים נמסרים בקבוצת הוואטסאפ. הכניסה למבנים תלויה בתיאום ובזמינות, והמסלול עשוי להשתנות לפי החלטת המדריך בשטח.

שאלות ותשובות על הסיור

איפה מתקיים הסיור?

במושבה האמריקאית גרמנית ביפו, באזור הרחובות אוארבך ובר הופמן. נקודת המפגש המדויקת תישלח בקבוצת הוואטסאפ של הטיול.

האם הסיור ללא תשלום?

כן. הסיור מפורסם כטיול ללא תשלום. ההרשמה תיפתח יום לפני הטיול, בהתאם להנחיות בקבוצת הוואטסאפ.

מה אורך המסלול ומה רמת הקושי?

זהו סיור עירוני קל באורך של כשני קילומטרים. לאורך הדרך יהיו עצירות להסברים. ההשתתפות כוללת הליכה ועמידה; נגישות פרטנית יש לברר מראש.

האם נכנסים לכנסיית עמנואל ולבתי המושבה?

כניסה לכנסייה, למוזיאון, לחצרות ולמבנים פרטיים תלויה בשעות הפתיחה, בתיאום ובאישור המקום. אין התחייבות לכניסה לכל מבנה או לשמיעת נגינה בעוגב.

מה להביא לסיור?

נעלי הליכה נוחות, מי שתייה, כובע והגנה מהשמש. כדאי להביא שכבה נוספת לפי מזג האוויר וטלפון טעון לצילום ולקבלת עדכונים.

איך מגיעים והיכן נרשמים?

ההגעה עצמית. מומלץ לתכנן תחבורה ציבורית לפי נקודת המפגש שתימסר בקבוצת הוואטסאפ. ההרשמה נפתחת יום לפני הסיור; אין להגיע ללא בדיקת העדכון האחרון.

למה קוראים למקום גם אמריקאי וגם גרמני?

המתי