1984 — מחזמר מולטימדיה גרנדיוזי

1984 — מחזמר מולטימדיה גרנדיוזי המבוסס על הדיסטופיה הקאלטית של ג׳ורג׳ אורוול, למילותיה של ורה פולוזקובה ולמוזיקה של אלכסנדר קרסוביצקי.

האח הגדול כבר אינו צופה בכם רק דרך עיניהן של מצלמות נסתרות. בימינו הוא עולה לשידור חי של תוכנית אירוח בידורית, מדבר עם מיליוני צופים ומחליף, בלא שנבחין בכך, את המציאות עצמה.

המחזמר „1984” אינו רק עיבוד מחודש לרומן הקלאסי, אלא מופע מוזיקלי עכשווי במיוחד על פחד, חירות, זיכרון ובעיקר — על אהבה.

במרכז העלילה — סיפורם של שני אנשים המנסים לשמר את רגשותיהם בעולם שבו האהבה מוכרזת כתקלה מערכתית, המילים מאבדות מדי יום את משמעותן, והאמת נכתבת מחדש ממש במהלך שידורי הטלוויזיה. כאשר השפה המוכרת חסרת אונים מול המעקב הדיגיטלי הטוטליטרי — הגיבורים מתחילים לשיר.

נבחרת יוצרים ומבצעים יוצאת מן הכלל

הבסיס השירי של המחזמר הוא הטקסטים המרגשים של ורה פולוזקובה — הקול המרכזי של השירה דוברת הרוסית בת זמננו. שיריה הם תמיד מניפסט של חירות פנימית והתנגדות רגשית, הפוגע בדיוק במטרה.

את כל המוזיקה למופע כתב אלכסנדר קרסוביצקי — הסולן הקבוע של להקות הרוק הקאלטיות Animal ДжаZ ו־Zero People.

היצירות המוזיקליות שלו מלאות חשמל עצבני ואנרגיה של במת רוק גדולה, אך בה בעת שומרות על אינטימיות עמוקה וקאמרית, והופכות לקולו הפנימי של הגיבור הראשי. על הבמה הטקסט והצליל העוצמתיים האלה מתעוררים לחיים בזכות אנסמבל שחקנים מבריק:

אלכסנדר קרסוביצקי בתפקיד וינסטון סמית — קול ללא צנזורה, המשלב אנרגיית רוק סוערת, פגיעוּת עמוקה ותבונה אנליטית.

תאונה דולניקובה, מלכת הז׳אנר המוכרת (התפקידים הנשיים הראשיים במחזות הזמר „מטרו”, „נוטרדאם דה פריז”, „הרוזן אורלוב”), בתפקיד ג׳וליה — הבזק עז של חיים אמיתיים ותשוקה טהורה בלב עולם אפור ומבוקר.

יבגני פרונין, שחקן תיאטרון וקולנוע פופולרי (התפקידים הראשיים בסרטים „גארפסטום”, „אלופים…”, „שמיים באש”), בתפקיד מגיש הטלוויזיה — דמות מושלמת להחריד, שבה קסם מסך מבריק מסתיר אכזריות אינטלקטואלית מצמררת של מכונת המדינה.

ולדימיר דראגנוב (תפקידים בולטים בסרטים „הנס החדש”, „האופטימיסטים”, ובהצגות „האידיוט”, „האמן ומרגריטה”), בתפקיד פרסונס — סיפור עדין וטרגי על אדם הנמצא על סף אמונה עיוורת, פחד ושבר פנימי.

מופע ויזואלי מהעתיד

התפאורה רחבת־המידות של נינה קוביאשווילי (לונדון) ועיצוב הווידאו המורכב של איליה דליאטיצקי (ישראל) הופכים את חלל הבמה למערכת ויזואלית מהפנטת. האור, המסכים והדינמיקה של השחקנים מתמזגים לפרטיטורה אחת, שבה מסמכים, תעמולה וזיכרונות אנושיים נשזרים זה בזה ומטשטשים את הגבול בין מציאות להזיה.

המחזמר „1984” נוצר עבור מי שממשיכים להרגיש, לזכור ולהוקיר את החירות הפנימית. בואו להיווכח: גם בעולם האפל ביותר יש אור של אהבה שאי אפשר לכבות.