המקרא מפרש את עצמו: דרכי הפרשנות הפנים־מקראית

רבים מאמינים כי תהליך פרשנותו של המקרא החל רק לאחר שהושלמה כתיבתו ועריכתו, אך לא כך הדבר. כתיבת ספרי המקרא השונים התפרשה על פני מאות שנים, ובין הכתובים השונים מתנהל דו־שיח עשיר, פרשני באופיו. כמעט שאין יחידה ספרותית במקרא שאינה מפרשת יחידה אחרת או מתפרשת על ידה. דומה שראשיתו של התהליך הפרשני נעוצה במעבר מן הספרות שבעל־פה אל הספרות הכתובה, כאשר הכותבים התאימו מסורות קדומות לעולם האמונה והדעות שלהם. בסדרה נבחן את דרכי הפרשנות השונות ואת מניעיהן. נעסוק בפרשנות פנים־מקראית ובמועד תחילתו של התהליך הפרשני; בפרשנות של מילים ושמות; בסמיכות פרשיות ככלי פרשני; בפרשנות החוק ובפרשנות הפתגם בסיפורת, בנבואה ובספרות החכמה. נשווה בין דרכי הפרשנות העולות מן המקרא ובין אלה המוכרות לנו מן הספרות הבתר־מקראית, ובעיקר מספרות בית שני ומספרות חז״ל.

יאיר זקוביץ הוא פרופסור אמריטוס בחוג למקרא באוניברסיטה העברית. תחומי מחקרו: המקרא כספרות, פרשנות פנים מקראית והפרשנות המקראית הקדומה.