מבנה יביל | פאינה פייגין לנדאו

שנות ה-90 היו שנים אינטנסיביות של עלייה מאסיבית מברית המועצות לשעבר ומאתיופיה – עלייה ששינתה את המציאות הישראלית. כפתרון מהיר למצוקת הדיור שנוצרה בארץ הוקמו אתרי קרוואנים כשכונות מגורים זמניות לקליטת העולים. קרוב ל-30 אלף קרוואנים הוצבו במקומות רבים בארץ, כולל בחיפה, והפכו לשכונות עולים. השכונות הללו והחיים החדשים שנבנו בהן, לעתים במציאות קשה, הן סיפור חשוב בתולדות ישראל ובתולדות חיפה.

האמנית פאינה פייגין לנדאו עלתה בגיל 3 עם משפחתה מבריה"מ לשעבר וגרה באתר הקרוואנים נווה כרמל בפאתיה הדרומיים של חיפה, בו היו בסביבות 1,000 קרוואנים. על שטח אתר הקרוואנים הוקמה לפני מספר שנים שכונת נאות פרס: שכונה מודרנית, גנרית ובורגנית. נווה כרמל נמחתה כליל מפני האדמה, וגם בתודעה הציבורית לא נותר לה זכר. השכונה אינה יוצאת דופן – רוב הציבור כיום אינו זוכר או כלל אינו מכיר את אתרי המגורים הללו – תוצר של "אדריכלות הגירה": בית ארעי בתוך מרחב לא מוכר ולא בטוח.

הבית הארעי לא נמחק מזיכרונה של פייגין לנדאו וגם לא מזיכרונם של אנשים שהתגוררו באתרי קרוואנים אחרים ברחבי הארץ ושעמם נפגשה ושוחחה. את סיפוריהם וזיכרונותיהם ואת סיפור ילדותה וזיכרונותיה האישיים שוזרת פייגין לנדאו בתערוכה מבנה יביל באמצעות מדיומים אמנותיים שונים – עבודות קווילט, אנימציה וציורים – לסיפור של תקופה שנשכחה ושל שכונה שנמחקה מהנוף ואין לה זכר.

לארכיונים מוסדיים יש משקל גדול בבניית זהות היחיד והחברה. בזיכרון הקולקטיבי קל להעלים פיסות היסטוריה באמצעות גניזתן או טשטושן מהארכיון כאמצעי לעיצוב תודעה. לעולם לא יקום אוסף שייתן ביטוי לכל צדדיה של עיר, קהילה או אוכלוסייה. מתוך הבנה זו קמות בשנים האחרונות יוזמות המבקשות להשלים את אותם חוסרים של ארכיונים ממסדיים ואף לנסות לכתוב מחדש זיכרון קולקטיבי. זו גם מטרת עבודתה של פאינה פייגין לנדאו, שנוצרה באמצעות "החממה לאמנות מקום" של מוזיאוני חיפה: ייסוד ארכיון קהילתי עצמאי המבוסס על שיתוף תמונות וזיכרונות של אנשים פרטיים. החומרים הועלו כולם לאתר אינטרנט ייעודי, שממשיך להתפתח תוך כדי תנועה, וחושף תקופה ומקום שנצרבו אצל תושביהם של אתרי הקרוואנים אך לא בהכרח בתודעה הכללית.

יפעת אשכנזי

אוצרת מוזיאון העיר חיפה

עוז זלוף

אוצר החממה לאמנות מקום