שישי 27/11: טיול אל גן העדן הירושלמי

טיולים ואגדות · ירושלים של סיפורים ואנשים

גן העדן הירושלמי: מאחורי השערים, בין החלומות

האם גן עדן הוא גן שאבד, חיים בקרבת האל, מנזר ששמו מבטיח שלווה או מקום שבו ילדים הרגישו חופשיים? נצא עם סבטה בעקבות תפיסות גן העדן ביהדות, בנצרות ובאסלאם, ונחבר אותן לירושלים שבשטח: לצליינים הרוסים, למתחם האתיופי דברה גנת ולזיכרונות ילדי מוסררה. זהו סיור על אמונה, געגוע והפער בין חלום למציאות.

שישי 27/11/2026 מפגש בשעה 10:00 בירושלים

בהדרכת סבטה

כשני קילומטרים סיור עירוני קל

הגעה עצמית

ללא תשלום ההרשמה נפתחת יום לפני

נקודת המפגש בקבוצת הוואטסאפ

מהו גן עדן? אמונות שונות, רחובות משותפים

בלב הסיור עומדת השוואה בין משמעויות שונות: הגן המקראי, תקווה דתית לחיי נצח, מקום קדוש בתוך העיר וזיכרון ילדות. אלה אינם מושגים זהים, וגם בתוך כל דת יש מסורות ופרשנויות מגוונות. נקשור את הרעיונות לתחנות שמופיעות בתוכנית.

גן עדן ביהדות: הגן שממנו יצאנו והעולם שאליו מקווים

בספר בראשית גן עדן הוא זירת ראשיתו של האדם: גן נטוע, עצים, מים, בחירה ואיסור. האדם מוצב בו כדי לעבדו ולשמרו. זהו סיפור על היחסים שבין האדם, האל והבריאה, ולא תיאור פשוט של מקום שאליו מגיעים אחרי המוות. דווקא בתוך השפע יש אחריות וגבולות; הגירוש מן הגן מעלה את שאלת האובדן והגעגוע.

בספרות חז״ל מתפתחות גם תפיסות של העולם הבא ושל שכר רוחני. בברכות יז ע״א מתואר העולם הבא כחיים ללא צורכי אכילה ושתייה וללא קנאה ותחרות, בקרבה לשכינה. אין ביהדות תיאור יחיד ואחיד לכל התקופות והזרמים, ואין לזהות אוטומטית בין הגן בבראשית, העולם הבא וימות המשיח.

בסמטאות שבהן נפגשים בתים יהודיים ומוסדות נוצריים נשאל: האם גן העדן נמצא בעבר שאבד, בעתיד שמצפים לו, או באופן שבו בונים חיים בעלי משמעות בהווה?

הצליינים הרוסים: גן עדן כקרבה לאל וכמיהה לגאולה

במסורת הנוצרית האורתודוקסית מודגשים החיים הנצחיים בקרבת האל והתקווה לניצחון על המוות. ההסבר הרוחני של הכנסייה האורתודוקסית באמריקה מתאר את גן העדן כשמחה הנובעת מנוכחות האל, ולא רק כנוף יפה או כגן של תענוגות. החיבור למשיח ולתחייתו הוא יסוד מרכזי בתקווה הנוצרית הזאת.

מגרש הרוסים מעניק לרעיון הקשר ירושלמי ממשי: צליינים יצאו לדרך אל המקומות המקודשים לאמונתם, ולצורכיהם נבנו אכסניות, שירותים וכנסייה. ירושלים הארצית לא הייתה בעיניהם גן העדן עצמו; המסע אליה השתלב בחיים של תפילה, אמונה והתקרבות אל הקודש.

נראה מה הוקם באזור המיידאן העות׳מאני, ונשאל כיצד תקווה לעולם רוחני מותירה אחריה מבנים גדולים מאוד בעולם החומר.

הקהילה האתיופית: גן העדן נמצא גם בשם המקום

ברחוב החבשים, כיום רחוב אתיופיה, הקשר אינו רק רעיון שהדבקנו לסיור: כנסיית קידאנה מהרת נמצאת במתחם דברה גנת. השם דברה גנת מתורגם במקורות כהר גן העדן או מנזר גן העדן; קידאנה מהרת פירושו ברית הרחמים. כך השם עצמו מזמין את המבקר לחשוב על מרחב של קדושה, רחמים ומפלט בתוך העיר.

הכנסייה שייכת למסורת האתיופית האורתודוקסית תוואחדו, בעלת מנהגים ושפה אמנותית משלה. אין להתייחס אליה כאל העתק של הכנסייה הרוסית, וגם אין לזהות את הקהילה הנוצרית האתיופית עם יהדות אתיופיה. המבנה העגול, אזורי הקודש והתמונות מבטאים מסורת נוצרית מקומית עשירה.

כאן נשאל כיצד חומה, חצר, תפילה ושם עתיק יכולים לסמן מעבר מחיי הרחוב אל עולם מקודש. אין בכך טענה שהמתחם הוא מיקומו ההיסטורי של הגן המקראי.

גן עדן באסלאם: גנים, מים ושפע שאין בו מחסור

בקוראן מתואר גן העדן, אלג׳נה, באמצעות גנים ונהרות. בסורה 47, פסוק 15, מופיעים נהרות של מים, חלב, יין ודבש, פירות ומחילה מאת האל. אלה תיאורים של השכר המובטח ליראי האל, המשלבים שפע עם משמעות דתית ומוסרית.

בסביבה שבה מים וצל חיוניים כל כך לחיים, אפשר להבין את כוחם של הדימויים הללו. זו דרך להעמיק בקריאת הטקסט, ולא הסבר שממצה את האמונה המוסלמית. גם כאן אין לצמצם את גן העדן להנאות הגוף בלבד או להניח שכל המאמינים מפרשים את התיאורים באותו אופן.

הרקע העות׳מאני וסיפור תושביה הערבים של ירושלים פותחים בסיור חלון להשוואה בין המסורות. זהות ערבית אינה בהכרח זהות מוסלמית, והדיון אינו מוסיף לתוכנית ביקור במסגד שלא נקבע.

גן העדן של ילדי מוסררה: החופש שמעבר לגדר

אחד החיבורים המפתיעים בנקודות המסלול הוא סיפור מתועד, ולא רק דימוי נוסטלגי. בתערוכה ״ילדות בשטח ההפקר״ של אוסף מוסררה מובאים זיכרונות ילדים שגדלו ליד הקו העירוני. מרחב שנתפס בעיני המבוגרים כמסוכן הפך בזיכרונותיהם לאזור של משחק, גילוי והרפתקה.

הם תיארו צמחייה גבוהה, קנים, פירות ומבנים נטושים שחיפשו בהם מציאות. מאחורי התמונה הקסומה היו סכנת צלפים ומפגעים תברואתיים; הביצה במרחב ניזונה גם ממי ביוב. זהו הפער המט